מהו שרת
שרת הוא התקן שנועד לאחסן נתונים ולהעניק גישה אליהם למספר רב של לקוחות. הלקוחות הם המשתמשים ששולחים בקשות לשרת ומקבלים ממנו תשובות.
ניתן לראות את השרת כשני חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא מחשב חזק שתפקידו לאחסן ולעבד כמויות גדולות של מידע. החלק השני הוא התוכנה שמותקנת על המחשב הזה.
התוכנה יכולה להיות שונה בהתאם למשימות שהשרת מבצע. על סוגי התוכנות והשרתים נרחיב בהמשך.
מה ההבדל בין שרת למחשב רגיל
מחשב אישי מיועד לביצוע משימות עבור משתמש אחד בלבד, או לכל היותר מספר משתמשים בזה אחר זה. לעומת זאת, שרת הוא מחשב ייעודי שתוכנן לתמוך במספר רב של משתמשים במקביל. השם 'שרת' נגזר מהמילה האנגלית "to serve", שפירושה לשרת או לספק שירות. שרתים מסוגלים להפעיל בו-זמנית מספר רב של תהליכים, שירותים ויישומים, ולשם כך הם מצוידים בתכונות ייחודיות.
עוצמת עיבוד גבוהה:
בשרתים נעשה שימוש ברכיבים מיוחדים, כגון מעבדים ומודולי זיכרון ייעודיים. אחסון המידע מתבצע על גבי מספר כוננים שמחוברים לשרת ומספקים שטח אחסון עצום של טרה-בייטים. כל רכיבי החומרה מתוכננים לפעולה רציפה ותחת עומסים כבדים.
עמידות גבוהה:
שרת חייב לפעול ללא הפסקות וללא תקלות. לכן, מרבית המערכות בו הן יתירות, כלומר ישנן מערכות כפולות כמו זוג כרטיסי רשת וזוג ספקי כוח. כך שבמקרה של כשל במרכיב אחד, המרכיב הכפול נכנס לפעולה.
מערכת הפעלה ייעודית:
מערכת הפעלה היא אוסף תוכנות שמנהלות את כל רכיבי המחשב ומשמשות בסיס להתקנת תוכנות נוספות. מערכת ההפעלה של שרת שונה מזו של מחשב אישי. לדוגמה, על מחשב אישי תותקן מערכת Windows, ואילו על שרת תותקן מערכת Windows Server. מערכות הפעלה לשרתים דורשות לרוב לפחות 32 ג'יגה-בייט זיכרון RAM.
תוכנות שרת:
תוכנות אלו מותקנות על השרת ומבצעות את העיבוד הנדרש לבקשות של הלקוחות. תוכנות אלו מותאמות במיוחד לעבודה תחת עומס כבד וריבוי משתמשים.
איך נראה שרת
ישנן שלוש צורות עיקריות של מארזים לשרתים, והן מתארות את הסוגים השונים: שרת Tower, שרת Rack, ושרת Blade.
שרת Tower:
מדובר במארז עצמאי הניצב אנכית ומזכיר במראהו מגדל, ומכאן שמו. הוא נראה כמו מחשב נייח רגיל שיש לכל אחד בבית.
שרת Tower ניתן לחיבור ברשת עם שרתים נוספים, אך הם מתפקדים בנפרד אחד מהשני, ולכן לכל אחד מהם נדרשים מקלדת, עכבר ומסך משלו.
שרת Rack (פיצה):
זהו סוג השרת הנפוץ ביותר. הוא נראה שטוח וארוך, השרתים מסוג זה מותקנים במארזים יעודיים הנקראים "ארונות שרתים" או "סטנדים". כל סטנד מחולק ליחידות שנקראות "יוניטים", ושרת Rack יכול לתפוס בין יוניט אחד לארבעה. ככל שהמארז גדול יותר, ניתן להתקין בו יותר רכיבים פנימיים, מה שמעלה את הביצועים. עם זאת, כיוון שהרכיבים קרובים אחד לשני, נדרש קירור חזק יותר.
שרת Blade:
מדובר במארז קטן שבו מותקנים רק הרכיבים ההכרחיים: לוח אם עם מעבד, בקר וזיכרון RAM. שרתי Blade אינם מתפקדים בנפרד אלא כחלק ממערכת Blade משותפת עם רכיבים חיצוניים כגון כונני קשיחים, ספקי כוח וקירור. מערכות אלה מותקנות בארונות כמו שרתי Rack, ולרוב תופסות בין ארבעה לשבעה יוניטים בארון.
שימוש בשרתים
שרת הוא לעיתים קרובות התוכנה המותקנת על המחשב – המכשיר. ניתן להתקין מספר תוכנות על מכשיר אחד, כלומר שרת אחד יכול לבצע מספר פונקציות בו זמנית.
בין השרתים הנפוצים ניתן למצוא:
שרת זיהוי:
מיועד לניהול גישת משתמשים, למשל למשאבי מידע או מערכות אבטחה.
שרת הדפסה:
מאפשר למספר משתמשים להשתמש במדפסת אחת משותפת. כיום פחות נעשה שימוש במחשבים ייעודיים רק להדפסה, כיוון שהמדפסות המודרניות מחוברות ישירות לרשת.
שרת קבצים:
אחראי לשיתוף קבצים בין מספר משתמשים, כולל הגבלות גישה ועריכה.
שרת אינטרנט (Web Server):
אחראי לאחסון אתרי אינטרנט או יישומים, ומאפשר גישה אליהם דרך האינטרנט.
שרת FTP:
מיועד להחלפת קבצים ברשת מקומית או באינטרנט.
שרת דואר:
מטפל בשליחת וקבלת הודעות דואר אלקטרוני. כל הדואר הנכנס והיוצא עובר דרך השרת לפני שנשלח ליעדו.
שרת מסדי נתונים:
מפעיל תוכנות לניהול מסדי נתונים, המאפשרות אחסון ועיבוד של כמויות גדולות של מידע.
שרת גישה מרחוק:
מאפשר גישה מרחוק למחשב או לרשת דרך האינטרנט.
שרת DNS:
מאחסן כתובות שרתים ואתרים ומבצע התאמה בין שמות דומיין לכתובות IP.
איך פועל שרת
שרת מקבל בקשות מלקוחות, מעבד אותן ושולח את התשובות. לדוגמה, כאשר גולש מבקר באתר אינטרנט:
1. הגולש מזין את שם האתר בשורת הכתובת בדפדפן.
2. הדפדפן שולח בקשה לשרת DNS ומקבל את כתובת ה-IP של שרת האינטרנט שבו מאוחסן האתר.
3. הדפדפן שולח בקשה לשרת הזה.
4. השרת מעבד את הבקשה – פונה לשרת מסדי נתונים, מייצר את קוד ה-HTML ושולח אותו לדפדפן.
5. הדפדפן מתרגם את הקוד לעמוד ומציג אותו לגולש.
כל התהליך הזה מתרחש בשניות ספורות.
איפה ממוקמים שרתים
שרתים יכולים להימצא בכל מקום, אפילו במשרדים. עם זאת, לרוב הם ממוקמים במרכזי נתונים ייעודיים, הנקראים "דאטה-סנטרים" חוות שרתים.
במרכזים אלה מספקים לשרתים את כל התנאים הדרושים, כגון חשמל יציב, קירור ואבטחה. לעיתים נעשה שימוש במודל היברידי שבו השרת הראשי ממוקם במשרד, ומרכז הנתונים משמש כגיבוי.
כאשר בוחרים פתרון שרתים, חשוב לקחת בחשבון את החשיבות של גיבוי שרת בענן כדי להבטיח את זמינות הנתונים ואת המשכיות הפעילות העסקית במקרה של תקלה או אובדן מידע.
